מקומות קטנים עם אנשים גדולים.

אמיר ימטוביץ יצא לאכול באנטריקוטה

מתוך גליון מספר 2- 13.10.2015

ראשון לציון היא העיר הרביעית בגודלה בישראל אבל לא תמיד היא הייתה כזו.
עוד הרבה שנים לפני הסופרלנד, סינמה סיטי, יס פלנט וקניון הזהב היו כאן רק את המדרחוב וגן העיר שסביבם הכל התרחש.
הרבה לפני שמותגי מזון ומסעדות מהארץ ומהעולם הגיעו לעיר היין עם סניפים בכל פינה,
היו כאן אנשים עם מסעדות קטנות ונתינה גדולה וכזה הוא האנטריקוטה,
"בר לאוהבי בשר" כפי שמכנה אותו דנה אוחנה, בת 23 שמקבלת אותי במקום.
מהשנייה שאני נכנס הכל נהיה ברור, במרכז הבר משטח פלדה לוהט עליו נתחי בשר לוחשים בפול ווליום,
כשרק ריח לחמניות הפרנה הצפון אפריקאיות הנאפות בתנור המקומי מצליחות להתחרות בניחוחות של האנטריקוט העסיסי.
תשעה לקוחות סביבי ממלאים את חלל המקום הקטן,
אשר מספק למבקריו את כריך הבשר המקורי, פרי פיתוחו של מוריס אוחנה,
אביה של דנה והאיש שייסד את המקום הנפלא עליו בחרתי לכתוב הפעם.
לכאורה, עסק פשוט, לחם-רוטב-בשר והנה לך כריך, לשבת במקום או לקחת, 44 שקלים ושלום על ישראל.
אז זהו- שלא כך הדבר. כאחד שגדל במטבחים השונים בעיר והתנסה מקצועית כמעט בכל ז'אנר אפשרי ,
אני ישר מזהה את האלמנט שלא קיים בכל מקום- הדיוק.
בלי לחשוב פעמיים אני מבקש מדנה שתכין לי כריך ואפילו לא אומר לה מה לשים בתוכו.
ברור הרי שהיא תדע טוב יותר ממני מה יעשה לי טוב על החך.

שלוש שניות וההצגה מתחילה- פרוסות בצל לבן דקות עולות ראשונות על הפלנצ'ה
ובזמן שהן תופסות שיזוף לחמניית הפרנה מקבלת חיתוך מקצועי ופתיחה לשני חלקים,
אני קולט את הרוך שלה למרחוק-באנטריקוטה יודעים שהבסיס לכל ביס מתחיל בלחם איכותי.
האדים שעולים מהחלק הרך של הלחמניה ללא ספק מביאים איתם בשורה משמחת.
לפתע, כאילו כדי לבלבל אותי עוד יותר מוגשת לי צלוחית חמוצים,
אני טועם ולפני שאני מספיק לשאול מי מכין אותם מוריס נותן את הקרדיט למירב, אשתו.
אני מבין שהסתבכתי פה בעסק משפחתי שבו כל אחד עושה את מה שהוא הכי טוב בו
למען ההצלחה המשותפת והלב שלי מתרחב, ברגע אחד אני מרגיש בבית-
והנה דנה בתנועת ידיים מהירה שלא תבייש אף קוסם מיומן מפגישה את נתחי הבשר האדום עם
הפלדה הלוהטת לדייט חושני שבסופו כל פיסת אנטריקוט מקבלת את היחס האישי שלה
ומשם ישירות אל תוך הלחם שכבר הספיק לקבל מריחת רטבים וצ'ימיצ'ורי מעשה ידי העושים במלאכה.
"לחתוך לשתיים או לארבע?" היא שואלת ואני מבין סופית שהחיים שלי הולכים להשתפר.
ביס ראשון בכריך וכמובן שההנאה צרופה. נימוחות,טריות, רעננות וטעם נפלא וייחודי
הם רק חלק קטן משלל המחמאות שאני חולק שם בין ביס אחד למשנהו,
מוריס ודנה לא מתלהבים כמוני, הם עושיםאת זה כבר שנה שישית ברציפות ובזמן
שאני מתענג על פאר היצירה דנה והצוות המיומן מספיקים לארוז כמה משלוחים וגם להגיש לעוד זוג כריכים דומים לשלי.
אני מסיים את הכריך וההרגשה מצויינת, אני ניגש למוריס ויחד עם דנה אנחנו יוצאים לשוחח על כל מה שקורה פה.
אנחנו מדברים יותר משעה על הקשר שבין העסק, הקהל בעיר והמשפחה של מוריס שאומר:
"המצויינות בכל דבר שאנחנו עושים היא מקור ההצלחה, אין התפשרות על ניקיון, איכות וטריות".
כל הזמן שאנחנו מדברים אנשים יוצאים ו ומודים למוריס  עם שקיות TAKE AWAY,
אפשר לראות עמוק בעיניים שלהם שעבורם מדובר ביישות קולינארית אמיתית
ואני מרגיש גאווה לשבת איתו ולדבר על מהות המקצוע:
"הפלנצ'ה היא 90 ס"מ של פלטה לוהטת, כש הבשרים עליה והאדם שאני מאכיל מולי-
נוצר קשר אמיתי ואני מרגיש מחוייבות לארוז לו את הכריך הטוב והמדוייק ביותר,
בגלל שהבשר דק מאוד כל שנייה חשובה ואני עירני מאוד כדי להוציא ממנו את המיטב".
"אני מניח שהיה קשה לך לוותר על העמדה הזאת לטובת הדור הבא", אני אומר ומחייך אל דנה.
היא לא נבוכה אפילו לרגע ועונה מייד:
"התחלתי לעבוד עם אבא בגיל נעורים לפני חמש שנים, הוא לא חסך ממני את סודות המקצוע שרכש עם השנים
והיום הוא אפילו מודה שאני עושה את זה טוב כמוהו". "
מוריס: יש לך טאץ' מיוחד ואני גאה בך שאת מצליחה כל הזמן לשדרג את הביצועים ואפילו לחדש כמו שלא חשבתי שאפשר" אומר לה אבא
ואני מרגיש קצת כמו מורה באסיפת הורים שעכשיו סיפר לאבא של דנה שהיא אלופת ישראל בקפיצה לגובה.
זה כיף לדעת שבעולם ממוסחר בשנת 2015 עוד יש מקומות עם אנשים שמסתכלים ללקוחות שלהם עמוק אל תוך הנשמה
כדי להבין מה הם באמת רוצים ועושים מאמץ עילאי כדי לתת את הטוב ביותר לכל אחד.
אני נהנתי מאוד ואני ממליץ לכולם: בפעם הבאה שאתם חושבים על כריך איכותי בואו הביתה למוריס ודנה
ותגידו שאמיר ימטוביץ' שלח אתכם,
זה לא יעניק לכם שירות מיוחד כי כאן כולם מקבלים את אותו היחס ,

אבל זה יעשה לי הרגשה טובה לדעת שאתם במקום הנכון.

אנטריקוטה, הרצל 84 ראשון לציון.